החודשים הראשונים אחרי המעבר לדיור מוגן

מה צפוי בשבועות הראשונים

בשבועות הראשונים הרבה דיירים מרגישים כמה דברים בבת אחת. יש סקרנות והקלה, ויש גם געגוע לבית, עייפות ובלבול מהשגרה החדשה. יום טוב יכול לבוא אחרי יום קשה, ולהפך.

יום קשה אחד לא אומר שהבחירה הייתה שגויה. את הכיוון בודקים לאורך כמה שבועות. שיחת טלפון אחת לא מספיקה כדי לשפוט.

להפוך את הדירה לבית

חפצים מוכרים עוזרים לדירה חדשה להרגיש כמו בית. לפני המעבר, בחרו יחד עם ההורה מה לוקחים:

• תמונות משפחתיות, ספרים ומזכרות שחשובים לו.
• הכורסה הקבועה, המצעים והשמיכה שהוא רגיל אליהם.
• עציצים, שעון קיר או רדיו, כל דבר שהיה חלק מהיום שלו.

נסו לסדר את הדירה בדומה לבית הקודם, למשל את המיטה ואת הכורסה באותו כיוון. ושימו את מה שהוא משתמש בו כל יום, כמו משקפיים, תרופות וטלפון, במקומות קבועים שקל להגיע אליהם.

לבנות שגרה חדשה

שגרה נותנת ביטחון. כדאי לשמור עוגנים מהחיים הקודמים: שעת הקימה, העיתון של הבוקר, בית הכנסת, החוג או החבר שמתקשר כל שבוע.

במקביל, עודדו את ההורה לנסות דבר חדש אחד בכל פעם. ארוחה בחדר האוכל במקום בדירה, הרצאה אחת, או טיול קבוצתי. אין צורך להשתתף בכל פעילות. בהרבה בתים יש אנשי צוות שתפקידם לעזור לדיירים חדשים להשתלב. שאלו מי האחראי על כך, ובקשו שיכיר להורה כמה שכנים.

כמה לבקר ואיך

בשבועות הראשונים יש נטייה לבקר כל יום. ביקורים קבועים וצפויים, למשל פעמיים בשבוע בימים קבועים, עוזרים להורה יותר. הוא יודע מתי תבואו, ויש לו זמן ומקום לבנות קשרים חדשים בין הביקורים.

• תאמו בין האחים, כדי שהביקורים יתפזרו על פני השבוע.
• שיחת טלפון או וידאו קבועה עם הנכדים יכולה להיות חלק מהשגרה.
• הצטרפו מדי פעם לארוחה או לפעילות בבית, וכך תכירו את הסביבה שלו.
• צאו יחד גם מחוץ לבית, לבית קפה או לביקור משפחתי, כדי שהקשר לחיים שבחוץ יימשך.

מתי לדאוג

חלק מהקושי צפוי. אבל אם אחרי כמה שבועות מופיעים סימנים כאלה, כדאי לדבר עם הצוות ועם רופא המשפחה:

• ההורה כמעט לא יוצא מהדירה, וגם לא לארוחות.
• הוא אוכל מעט, ישן הרבה יותר מבעבר או לא ישן בלילות.
• הוא מבולבל יותר מהרגיל, או לא מתמצא במקום גם אחרי כמה שבועות.
• הוא מדבר על ייאוש או אומר שאין לו בשביל מה לקום בבוקר.

בהרבה בתים יש עובדת סוציאלית ואחות. הם רואים את ההורה יותר מכם, ואפשר לבקש מהם לשים לב ולעדכן.

תקופת הניסיון

לפי חוק הדיור המוגן, שלושת החודשים הראשונים בבית הם תקופת ניסיון. הדייר וגם הבית יכולים לבטל את ההסכם בתקופה הזאת, בהודעה בכתב לפחות שבועיים מראש. הצדדים יכולים להסכים להאריך את תקופת הניסיון עד שנה בסך הכול.

התקופה הזאת נותנת שקט. אם אחרי כמה שבועות ברור שהמקום לא מתאים, אפשר לעזוב בלי להיות כבולים לחוזה ארוך. לפני שמחליטים, בדקו בחוזה ובמסמך הגילוי כמה מהתשלומים ומהפיקדון יישארו אצל הבית. הפרטים מוסברים במדריך לפיקדון.

למי פונים כשמשהו לא בסדר

בכל בית דיור מוגן הדיירים יכולים לבחור ועד דיירים של שלושה עד שבעה חברים. ההנהלה נפגשת עם הוועד לפחות פעם בשלושה חודשים, וחייבת להתייעץ איתו לפני שינויים בתקנון הבית ובפעילויות. דייר חדש יכול לפנות לוועד כדי להכיר את המקום, או כשיש בעיה.

אם הפנייה להנהלה ולוועד לא עוזרת, אפשר לפנות לממונה על חוק הדיור המוגן במשרד הרווחה. דיירים ומשפחות יכולים לקבל מידע ועזרה גם מעמותת דיירי הדיור המוגן, שהמתנדבים בה גרים בעצמם בדיור מוגן.

גם המשפחה מסתגלת

גם הילדים עוברים מעבר. הרבה בני משפחה מרגישים הקלה ואשמה באותו זמן, ולפעמים מתחילים לשאול את עצמם אם עשו את הדבר הנכון. זה טבעי.

דברו על זה בין האחים, וחלקו את האחריות. ותנו להורה לבנות את החיים החדשים שלו בקצב שלו. אם ההחלטה התקבלה יחד איתו, כמו שמוסבר במדריך לשיחה עם ההורים, יש לו בסיס טוב להסתגל.

שאלות נפוצות